מעולם לא..

מעולם לא..

מעולם לא כתבתי יומן.
מעולם לא כתבתי בלוג.
אני לא כותבת. או אולי, כן כותבת אבל לא אל העם. או אולי, כן אל העם, אבל לא על חיי הפרטיים. או אולי, כן (גם) על חיי הפרטיים, אבל לא באופן כל כך ברור.
כן. זהו. המשפט נוסח
כמה מוזר לחשוב על אנשים שכותבים ומציגים לראווה את חייהם הפרטיים ברשת. השאלה המתבקשת היא- למה? וה'למה' מתפצל ל2:
1. למה יש אנשים שיושבים וקוראים את מה שאנשים אחרים כותבים ומגיבים להם על זה?
.2 למה לרצות בחשיפה חד צדדית שכזו?

תשובות לשאלות עוד אין לי ממש..אבל יש לי השערות.
נתחיל מהשאלה השנייה. יכול להיות שאנשים מפרסמים את חייהם ברשת ומצפים (או לא) לתגובות מאנשים אחרים, אבל בכל מקרה יודעים שיש עוד אנשים שיכולים לקרוא את החיים שלך כמו ספר ומבחינתם זה שווה ערך לחשיפת חייהם הפרטיים של יהודה לוי ונינט טייב. אנשים שכותבים בלוג רוצים להיות מפורסמים/להרגיש מפורסמים בקטנה כזה..או שלא. אולי סתם אין להם עט ויומן בבית..? :|
אנשים שיש להם חסך בתשומת לב מהסביבה.
או כאלה שחושבים שההצגה הפרונטלית שלהם לא טובה כמו שהם יכלו לעשות זאת עם פיג'מה ושיער פרוע מאחורי צג המחשב.
בכל מקרה, מקרה תמוה למדיי.
ונעבור לשאלה הראשונה. למה יש אנשים שיושבים וקוראים את חייהם של אנשים אחרים שהם מכירים או לא. אממ..משעמם להם? או שאולי זה ה-תחביב שלהם (אם למישהו זה נראה שקול לגיטר הירו מה טוב).
לרגע ניצתה במוחי מחשבה; האם אנשים מכירים דרך בלוגים? מתחילים לדבר על '3 הדרכים הטובות ביותר לנקות קיא של חתולה' כי זה מה שכותב הבלוג בדיוק עשה אתמול? או שזורמים בשיחה על הכלב של השכנה וכמות הרעש שהוא עושה ואיך כדאי להשתיק אותו? טוב נו, לפחות זה מכניס קצת נושאי שיחה לשיחה.
לאט לאט הנושא מתחיל להיות מעניין..
עכשיו מעניין אותי אם מישהו בכלל יקרא את העמוד בלוג שלי (ואפילו יגיב(!)) או שהוא יכנס עכשיו למאגר המידע השמן (גוגל) ולא נוכל למצוא אותו עוד לעולם.

בברכת אחלה יום,
ציפי