אהבה זה לחלשים?!

אהבה זה לחלשים?!

אהבה..

לפעמים אני תוהה אם אנחנו מבינים משמעותה של אהבה ולא רק מתבלבלים עם הפחד להיות לבד?!

כולם כל כך סקפטים, צינים ומדקלמים משפטים כמו "כל אדם שלישי מתגרש, לא רוצה שלי זה ייקרה! לא רוצה להתחתן"

ומי אמר שחתונה הוא תנאי לאהבה?
היום מתחתנים מהרבה סיבות, אהבה היא רק אחת מהן..

האם קיימים בנמצא אנשים שלא מפחדים לאהוב? ויודעים שיפגעו אבל מוכנים לקחת את הסיכון, כי זו הדרישה של אהבה?!
האם אפשר להתקדם ללא לקיחת סיכונים?

אני תוהה אם עוד קיימים אנשים שנהנים מהדברים הפשוטים
מחיוך של אדם אהוב, ממבט על ילדים המשחקים בפארק, מריח הקפה של הבוקר
ובעצם ממה לא..?

אז ממה שעד כה הספקתי לחוות ראיתי שרובנו מפחדים לאהוב, אז אהבה היא רק לאמיצים..! ושמתי לב שגברים פותחים את הלב לרווחה לאהבה הראשונה שלהם, הם נפגעים ואז הם כמו דלת נעולה ללא מפתחות..

ולסיום, אני באמת לא מבינה מה אני עושה פה אבל מתחיל להיות פה נחמד