אהבת נעורים
אומרים שישנה אהבה שנחקקת בזיכרוננו ונכתבת על לוח ליבנו לעד וזוהי אהבת נעורים. האהבה הראשונה שלנו, האהבה התמימה, הרכה והעוטפת, שכל פעם שניזכר בה נרגיש כמו שנכנסנו לאמבטיית מים חמימים ונעימים - זוהי אותה אהבה. זוכרים את הילדה שאהבתם לשחק איתה בהפסקות וישבתם לידה בכיתה א'? זוכרות את הילד ההוא שתמיד בא אליכן אחרי הלימודים וראיתם ביחד טלוויזיה? על זה אני מדברת. בדרך כלל אנו מתבגרים, אולי נמצאים עם אותה אהבת ליבנו במשך כמה שנים ואז מתפצלים בכאב גדול כל אחד לדרכו. עוברים בית ספר, משנים מיקום מגורים, מתגייסים לצבא ונעלמים העקבות. מחקר חדש גילה כי אותן אהבות אבודות שלנו הן האהבות שהכי מתאימות לנו ואם בעתיד (אפילו אחרי עשרות שנים) נהייה לבד ונחפש את אותן אהבות - סביר להניח ששוב בני הזוג יחזרו להיות ביחד. במחקר גילו כי גבר ואישה הכירו ואהבו בנעוריהם ונפרדו מסיבות עצובות לכל הדעות ולשני הצדדים. שניהם התפתחו והמשיכו הלאה בחייהם כל אחד בנפרד; בנו קריירה, התחתנו, הולידו ילדים, ונפרדו מבן/בת זוג לשלום. יש נטייה כזו, כשנמצאים לבד ורוצים אהבה, להיזכר באהבה גדולה וטובה שהייתה לנו ולרצות אותה/אהבה כמוה. בני הזוג המדוברים לא חסכו באמצעים (עיתונים, טלפונים, אינטרנט, אתרי הכרויות וכו') ולבסוף חזרו להיות בקשר. הפלא הוא, שלמרות שכל אחד מהם היה במקום שונה לגמרי בחייו ממה שהיה פעם הם שוב חזרו להיות בקשר, הציתו את הלהבה עם הניצוץ שעדיין לא כבה, וחזרו להיות ביחד. המחקר הוסיף ויידע אותנו כי יש קסם מסוים בעובדה שאנו מכירים מישהו מאז תקופת ילדותנו - שהרי הוא מכיר אותנו הכי טוב - עוד לפני כל ההתפתחויות שהתפתחנו במשך השנים. זאת ועוד, יש משהו מיוחד ומקסים כשחוזרים להיות עם בן זוג "ישן" - המוכר והידוע של פעם מהולה בהתרגשות של עכשיו. אז אם אתם נזכרים באותה ילדה חייכנית עם הצמות - אולי כדאי שתחפשו אותה ותתנו לקשר שלכם סיכוי נוסף.